קריספל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. בפני בקשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים או הוועדה) בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2. התובע, יליד 26.8.78 נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.10.09. התאונה היתה גם תאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית מדרג ראשון העמידה את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 10% בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מתני. הוועדה הרפואית ציינה כי בשנת 2005 עבר התובע תאונה, ברם לא הוצג בפניה תיק משנת 2005 מאחר שנשרף ולכן לא ניתן היה להשוות בין מצבו הקודם של התובע למצבו לאחר התאונה הנדונה. הוועדה הרפואית מהדרג הראשון ייחסה מחצית מהנכות לתאונה הנדונה ומחציתה למצב רפואי קודם.

3. התובע הגיש ערר בפני ועדת העררים. הוועדה קבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל פגיעה קלה בעמוד שדרה מתני וכן קבעה תוספת לדרגת הנכות בשיעור 5% בגין הפעלה מלאה של תקנה 15 לאור העובדה כי התובע לא שב לעבודתו. הוועדה ציינה כי הובאה בפניה רק בדיקת CT מיום 12.7.06 (להלן: בדיקת CT) וכי "עצם בדיקת דימות בפני עצמה אינה מהווה נכות". עוד ציינה הוועדה כי "לתובע אין תיעוד מעבר לבדיקה". לפיכך קבעה שאין מקום לייחס את הנכות או חלק ממנה למצבו של התובע לפני התאונה.

4. בבקשתה טוענת הנתבעת כי ועדת העררים קבעה את נכותו הכוללת של התובע מבלי שיעמוד בפניה מלוא התיעוד הרפואי בעניינו. לטענת הנתבעת, מתיעוד רב שאספה, ואשר לא היה מונח בפני הוועדה, עולה כי נכותו של התובע, כפי שנקבעה בוועדה, אינה קשורה כלל ועיקר בתאונה נשוא התביעה, כי אם למצב רפואי קודם. הנתבעת טוענת עוד, כי גם אם תיקבע נכות אורטופדית, חלק משמעותי ממנה קשור לעברו של התובע ויש מקום לחלק את הנכות שנקבעה בין התאונה נשוא התביעה למצב רפואי קודם. התובע מתנגד לבקשה.

5. לאחר שעיינתי היטב בכל בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ולמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אחד המקרים בהם ייאות בית המשפט ליתן היתר כאמור הוא כאשר לא היו בפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את דרגת הנכות עובדות רלבנטיות חשובות בנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 -83 (1991)).

6. בחומר הרפואי שהוצג בפני עולה כי קיים תיעוד המצביע על כך שהתובע סבל מבעיות קודמות בגב אשר היו להן השלכות משמעותיות על מצבו הרפואי לפני התאונה הנדונה. בין היתר, לפי המסמכים שצורפו לבקשה, נזקק התובע לטיפול רציף אצל אורטופדים שונים בקופת חולים. כך, לדוגמא, בביקור אצל ד"ר שרצר אהוד מיום 9.8.09, תוארה סיבת הביקור כ"סובל מפריצת דיסק ידועה לא מסוגל לעשות שום דבר עם עצמו". בבדיקה הרפואית צוין כי "הגב מוגבל במידה קלה מאוד". בביקור מיום 29.12.08 אצל ד"ר סבתו מתוארת סיבת הביקור כ"כאב גב תחתון מזה שנתיים מקרין לרגליים בעיקר לרגל שמאל עד העקב מרגיש כמו סכין". בבדיקה הגופנית צוין, בין היתר, כי קיימת רגישות בגב תחתון.

7. השאלה המונחת לפתחי היא, האם חומר זה היה מצוי בפני וועדת העררים כאשר קבעה שאין לייחס את הנכות שנקבעה, או חלקה, למצבו הקודם של התובע. לאחר שעיינתי היטב בפרוטוקול של ועדת העררים, מצאתי כי על פני הדברים נראה שחומר זה לא היה בפניה. כמובהר לעיל, ועדת העררים ציינה שאין היא מייחסת את הנכות או חלקה למצב קודם מהטעם שמעבר לבדיקת ה-CT מיום 12.7.06 בה הודגמה פריצת דיסק, לא היה בידי התובע תיעוד נוסף בקשר לפגיעה בגב. לכאורה, מכאן עולה שלא היה בפני הוועדה כל תיעוד הנוסף המתייחס לכאבי הגב של התובע והשלכותיהם על מצבו הרפואי, אשר צורף לבקשת הנתבעת.

8. נוכח האמור, דומה שאין לייחס משקל רב לטענת התובע לפיה בפרוטוקול ועדת העררים, בחלק המתעד את המסמכים וחוות הדעת שעמדו בפני הועדה (סעיף 12 לטופס) מצוין כי היה בפניה "תיק רפואי". התובע מבקש להסיק מכך כי מכלול התיק הרפואי שלו היה בפני ועדת העררים וחרף האמור היא הגיע למסקנה שאין לשייך חלק מהנכות למצב קודם. ברם, בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה בגוף הפרוטוקול מציינת ועדת העררים במפורש שלא היה בפניה כל תיעוד פרט לבדיקת ה-CT ומשכך אין סיבה להניח שהיה בפניה תיעוד נוסף. יצוין כי אין בפני כל אסמכתא לכך שבתיק הרפואי אשר הובא בפני ועדת העררים אכן נמצא התיעוד שהנתבעת צירפה לבקשתה. לכך אוסיף, כי על פני הדברים יש להניח שלו היה מוצג בפני הוועדה תיעוד כאמור, מן הסתם היה הדבר מוצא את ביטויו במסקנותיה. אף לא מצאתי ממש בטענת התובע לפיה הוא ציין בפני ועדת העררים כי היה מעורב בתאונת עבודה בשנת 2005 וכי ממילא בדיקת ה-CT בה אובחנה פריצת דיסק מאוזכרת בדו"ח שלה. מקביעת ועדת העררים עולה כי היא בחרה שלא לייחס נכות למצב רפואי קודם מהטעם שלא הובא בפניה תיעוד נוסף לגבי מצבו הרפואי של התובע, מעבר לאמור. לכן אין די בכך שידעה על עצם התרחשותה של תאונה נוספת ועל בדיקת ה-CT וממצאיה.

9. מסקנתי היא, אפוא, כי בפני ועדת העררים לא עמד החומר הרפואי שצורף לבקשת הנתבעת. במצב דברים זה, אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי יש להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעת המוסד לביטוח לאומי והקביעה נסתרה. החלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: